יש הפתעות בחיים שמגיעות בשיחת טלפון, כמו השיחה שהיתה לי שבוע שעבר. על הקו אישה נמרצת שאני לא מכירה, והצעה קורצת בפיה: מדברת אורית מרדיו XX (כאן נקבה בשם של רדיו המתקרא חרדי). קראתי כתבה שלך באחד המגזינים והתרשמתי מאד. אנחנו עורכים בשבוע הבא שידור בנושא תכנון וארגון של עיצוב חדרי הבית. אני רוצה להציע לך להתראיין בתוכנית שלנו. הלב שלי הלם מהתרגשות, הצעה מחמיאה ומשתלמת כזאת לא מגיעה בכל יום. על דקות בודדות של פרסום אחרים משלמים הון רב, ואני מקבלת את הבמה בחינם. יכול לקדם אותי מאד עם הסדנא שאני מתכננת לפתוח בקרוב, בדיוק בנושא הזה. יקפיץ לי את הרייטינג! מעולה. אמרתי לה שאני אחזיר לה תשובה, והשיחה הסתיימה. בתום מספר דקות של התלהבות ראשונית, תפסתי את עצמי. להתראיין ברדיו? ממש לא מתאים. אמנם אני באה מבית פתוח יותר, ששם רדיו דלק חופשי, אבל כיום אורח החיים שלי תפס כיוון יותר שמרני, ורדיו הוא מחוץ לתחום. שאלתי את בעלי, והוא גם הסכים שזו לא הדרך. למרות שמדובר בתוכנית לנשים, אישה מראיינת, והנושא הוא לא אופנה או ענין נשי אחר – רדיו הוא לא בטווח המגע שלנו, והפרסום החינמי נגנז. האמת? שהיה לי קשה מאד מאד. אולי יהיו כאלו שירימו גבה – רדיו? ברור שלא. מה ההתלבטות. אולי אחרות יחשבו – תקלילי, תזרמי. אבל לאור הרקע ממנו הגעתי – זה היה גבול דק בשבילי, ומנגד, לאחר כברת הדרך שעשינו במהלך החיים – ידעתי שאני לא רוצה לחצות את הגבול חזרה. הוויתור הזה לא היה קל בכלל, ודרש ממני כוחות עצומים. בלילה, כשחשבתי שוב על הדברים, הרגשתי שמעבר להתרחקות שלנו מהרדיו, יש פה משהו לא מתאים בעצם. לא מכבד שאשמיע את קולי בפומבי, לאוזני כל מי ששומע. לא מתאים שדברי יינשאו בראש כל חוצות. רגש מתוק של צניעות צף בי, והוסיף לי תחושה טובה שסרבתי להצעה. לא רק בשביל עיצוב חדרי הבית צריך מומחיות, גם בשביל עיצוב חדרי הלב.