הסיפור הבא מוקדש באהבה ובהערכה לכל הבנות שמתאמצות ומנסות, משתדלות ומבקשות, ונראה שאין – אין סיכוי. אבל יש! תחילתו השתדלות וסופו מתנה. אני עובדת מרחוק עבור חברה בתל אביב. החברה חילונית, אנחנו כמה חרדיות שעובדות מרחוק. כולנו עם סינון חזק. אנחנו עובדות דרך VPN - חיבור לרשת הפרטית של החברה כדי לאפשר גישה למשאבים מאובטחים. בשנים האחרונות היה VPN שלא הפריע לנו, עבד חלק ביחד עם הסינון ומתחת לשטח הזרים את המשאבים המאובטחים דרכו ושאר הגלישה דרך הרשת הרגילה. כלומר נשארנו עם הסינון שלנו והכל היה טוב. לפני מספר חודשים החליפו את הרשת במשרד. VPN חדש והצרות מתחילות. הפתרון החדש מכניס אותנו לתוך הרשת של המשרד, וכל הגלישה מתבצעת דרכו. כלומר, אני יושבת בבית אך לי סינון בכלל. עלי זה השפיע במיוחד מאחר ואני נאלצת להיות מחוברת ל VPN רוב הזמן, לא יכולה לעשות כמעט כלום בלעדיו. נחרדתי מהמצב החדש. מה עושים?? התחלנו לדבר בינינו, אך עוד לא יצא שום דבר אל הפועל. אחרי כמה שבועות הגיע סיפור חזק משמורה, 'לטובה' קראו לו, על טובה המיוחדת שהצליחה להכניס סינון במשרד שלה. הסיפור הזה עורר אותי מאד ודחף אותי לפעול. זהו, החלטתי, גם אני אנסה. שלחתי מייל לאחראי על התשתיות במשרד וביקשתי את עזרתו. להפתעתנו, הוא מייד נענה בחיוב ואמר שיעשה כל מה שיכול כדי למצוא פתרון שנוח לנו. הוא באמת עשה מעל ומעבר: ברר, חקר, התקשר, מה לא... אך ללא הועיל. מצאנו את עצמנו במאבק מתסכל בין חברת האבטחה לחברת הסינון, כאשר כל הצעה של חברת הסינון נפסלת ע״י חברת האבטחה, וכל בקשה של חברת האבטחה לא היתה אפשרית מבחינת הסינון... אילו הבעיה היתה כספית, יכולנו לבקש, לדבר.. אבל כשמדובר באבטחה, הקירות חסומים. חומת אש. אין עם מי לדבר. וי. פי – אין! היינו נואשות. המשכנו לנסות, אבל לא ראינו שום אור באופק. ואז קרה הנס. בוקר אחד פתחנו את המחשב, ועולה הודעה מעצבנת: יש בעיה ברשת במשרד, כרגע אין אינטרנט ואין גם VPN. הודעת המשך לא איחרה לבוא: הסיב האופטי המוביל למגדל נקרע, אין צפי לתיקון. סיב נקרע?? אחת הבנות היתה חייבת גישה דחופה למשאבים ב VPN, היא התקשרה לבקש עזרה. למרבה ההפתעה, היא קיבלה בחזרה הודעה ממנהל התשתיות באוקראינה עם שם משתמש והוראות התקנה לפתרון VPN חילופי... מה זה?? ניסתה להיכנס, ועבד - בדומה לפתרון הישן! יש גישה מאובטחת יחד עם הסינון, אין אינטרנט פתוח... איך יכול להיות?? מהר היא ניצלה את ההזדמנות וביקשה גישה גם עבורנו. פתאום הכל מסודר, יש פתרון מושלם... האמת? אין לנו מושג מה קרה כאן. האם הפתרון הזה קיים כבר מזמן עבור הצוות באוקראינה, והאחראי בישראל פשוט לא ידע על זה? האם המציאו או הרחיבו את זה רק ביום של הקרע? איך זה מקובל מבחינת האבטחה, כאשר כל ההצעות הדומות נפסלו? אין לנו מושג וגם לא צריך תשובות, העיקר שחזרנו לעבוד במקום המאובטח שלנו. ומעל הכל, קיבלתי תזכורת חזקה מי כאן מנהל את העולם... אין התוצאה בידינו, רק ההשתדלות. אנחנו עשינו מה שיכולנו והגענו למבוי סתום, אבל הקב״ה סידר שסיב אופטי אי שם בתל אביב יקרע (בטח השאיר מאות עובדים בלי תשתיות באותו יום!), כדי ששלוש נשים תזכינה לעבוד בסביבה נקיה כמו שהן רוצות. השקענו כל כך הרבה מאמצים והשתדלות, והישועה חיכתה לנו בסיבוב:)