"לוקיישן". מה זה בשבילך? אם לשאול דוברי אנגלית, זה התרגום של "אתר, מקום". אבל בתפקידי כבמאית ומפיקה - הכוונה לאתר הסרטה. לוקיישן צריך להיות מקום יפה, מרשים ופוטוגני. וכמובן, מתאים לעלילה או לקונספט של הקליפ… בין יתר הלקוחות שלי יש בתי ספר רבים. היום כל תוכנית בית-ספרית כוללת קליפ אחד לפחות. אני מאמנת גם הופעות חיות, וגם שילוב של הכל… בשלהי אדר היינו בשיא ההכנות לתוכנית. בחרנו את אחד הלוקיישנים היפים ביותר. התלמידות היו מאומנות כראוי, סגרנו עם הסעה, ונשאר רק לבצע את התכנון המוקפד. פתאום תקפה אותי מחשבה פתאומית עם פיק ברכיים. מה עומד בעצם להיות כאן? קבוצת בנות - במקום ציבורי - בתלבושת מרשימה - שרות - רוקדות - - - ??? ההלם גבר מכך שרק עכשיו, כשהכל "סגור", אני חושבת על הבעייתיות שבדבר. זה הפך להיות כל כך מקובל ורגיל, שאפילו לא עלה בדעתי לעצור ולהתבונן… הדבר הראשון שעשיתי היה ביטול ההסעה. אחר כך התקשרתי למורות לעדכן אותן, אבל הן לא הסכימו איתי. "נצא מוקדם!" הן הבטיחו. "מה הבעיה כבר? עדיין המקום יהיה ריק, אף אחד לא יראה. נעשה את זה זריז". סירבתי. אמרתי להן שאני לא עומדת לאמן בנות ברחובה של עיר בליווי רמקול אדיר מימדים. הכל התבטל. הייתי שלמה בכל מקרה עם הצעד הדרסטי שעשיתי, ובכל זאת היה מרגש לראות לבסוף את האיתות משמיים. הגיע היום המיועד. אין הסעה, אין הסרטות. יש גשם. כמו שכותבים בסיפורים: השמים קדרו וגשם עז ניתך ארצה. לא סתם "גשם עז", אלא גשמי זעף וזלעפות או איך-שלא-תקראו-לזה. גם לו היינו יוצאות מוקדם-מוקדם ועושות את זה הכי זריז שיש, לא היינו מסריטות כלום. היינו חוזרות כלעומת שבאנו, במקרה הטוב. ובמקרה הפחות טוב, היינו חוזרות רטובות עד לשד עצמותינו… ההסעה בוטלה מראש, הסאונד לא הגיע, מראש. כך נחסכה עוגמת נפש עצומה, וגם נזק כספי לא מבוטל שהיה קורה אילו היינו צריכות לערוך פעמיים יום הסרטה, על כל המשתמע מכך. זו לא הייתה ההופעה האחרונה שאימנתי. ומאז, אני משתדלת יותר לשים לב. יש פרטים רבים שאני שמה בהם לב ומחשבה: בחירת תלבושות, מקומות צילום, אופני צילום והסרטה, הפקה בשטח ותנועות לאימון. אני שמה את הלב והרצון שיהיה הכי טוב, ואת זה עשיתי גם קודם. אבל מאז, אני שמה לב גם לתחום הלא-מקצועי. האם המטרה מקדשת את האמצעים? האם אני מעבירה לבנות מסרים לא-מילוליים שאפשר "לעגל פינות" בערכים? בצניעות? בנראות? האם הן קולטות שמותר לסגל לעצמנו סגנון מסוים, שהוא לא אנחנו באמת, רק כי "עכשיו יש הפקה, וחייבים להרשים…" את מי? את מי להרשים, את מי לחקות? האם בדרך להטמיע את כל הערכים שאני מנסה להטמיע בדרך חוויתית, אני מאבדת ערכים חשובים לא פחות? תודו שאלו לא שאלות פשוטות. ככה זה, כי אני לא רק מפיקה, אלא גם מפיקה לקחים.