ראש חודש אדר. מהעשירייה הפותחת של הימים הכי שמחים בשנה, בטח בעולם הילדים. שלא כבכל יום, החבר'ה שלי מזנקים מהמיטה, ארגז התחפושות נשלף מהמחסן, וכל אחד בוחר פריט פורימי לבוא איתו לכיתה. מהפן הזריז שהם תפסו – חבל שלא כל יום ראש חודש אדר. חבל? בעצם מזל. אני נזכרת בראש חודש אדר של שנה שעברה, ורק מקווה שהפעם הכל יעבור חלק. הגיע אז מייל לייצני, תרתי משמע, ממחלקת משאבי אנוש, המברך את כולם בחודש שמח עם עוד קצת מלל די מטופש על החגיגות והצבעים שמגיעים אלינו בחג פורים. אחרי כל זה הגיעו ההוראות: משחק הגמד והענק. כל משתתף/ת י/תגריל שם של משתתף/ת אחר/ת וישמח את ליבו/ה עם משלוח מנות מפנק בצרוף פתק איחולים לבבי. נו, טוב. היה ברור לי שזה לא קשור אלינו. מה לחרדיות במשחק המעורבב הזה? עברתי לטפל במייל הבא. חוסר ההיענות של הבנות החרדיות למשחק המוצע, גרם לאחראית לברר למה לא נרשמנו. התירוץ הכי פשוט היה לומר לה ש: תודה רבה על היוזמה, אבל לא מתאים לנו להשתתף בהגרלה מעורבת. המענה שלנו התקבל על דעתה, וחשבנו שהיא ירדה מהעניין. אבל לא. אחרי זמן קצר היא הגיעה עם הצעה מותאמת, כך חשבה. היא תערוך את ההגרלה כמתוכנן, ולבנות החרדיות היא תדאג להגריל רק שם של אישה. עכשיו התפתחו חילוקי דעות ביננו: היו שטענו שלא נעים לסרב אחרי שהיא באה לקראתנו, ועם המתווה הנוכחי אין כל כך בעיה, והיו אחרות שלא רצו להשתתף בכלל במשחק – מה לנו ולהם. אני הצטרפתי בדעה אחת לקבוצה השניה. אנחנו עובדות בסביבה מעורבת מכורח הנתונים, אבל חשוב כל כך לצמצמם את הקשר עם העולם החילוני למינימום. כן, גם נשים חילוניות עונות על ההגדרה הזו. ואם אני אומרת להן בוקר טוב נחמד במטבחון, זה לא אומר שאני רוצה לשלוח להן מארז מפנק וגם לא לקבל מהן פתק לבבי. לא רוצה קשרים איתם. אין פה איסור של גברים ונשים, אבל יש פה ערבוב עם עולם שאנחנו רוצים להיות הכי רחוקים ממנו. משלוח מנות נועד לקרב לבבות, ואם אני נכנסת למקום הזה של התקרבות לעולם הכללי – אני יוצאת מופסדת לגמרי מכל היציאה לעבודה. היו כמה שאמרו – אדרבה, זו הזדמנות לקרב אותם לתורה ומצוות. אולי ככה הם יעריכו, וקצת תתמתן להם התמונה השחורה שהתקשורת מציגה אותנו. אולי יום יבוא והם ירצו להתחזק בזכות היחס החם שניתן להם, ועוד על זו הדרך. אבל לי היה ברור שזו טעות לחשוב כך. מקום עבודה אינו סמינר ערכים, ולא זו הדרך להחזיר בתשובה. ההפרדה המגדרית אינה מספיקה בשביל שיתאים לנו להשתתף בחגיגה הזאת, גם משתה אחשוורוש התהדר בחותמת כשרות, והוא היה אפילו מופרד, הזכרתי לחברות שלי. לא מספיק הכשר ופתרונות הלכתיים, צריך התבדלות ושמירה על חומות. היה מאד לא נעים, והדיון הזה גרר הרבה הלוך ושוב עם האחראית, עד שהצלחנו להבהיר לה בצורה יפה שלא מתאים לנו להשתתף במשחקים משותפים לכולם. בסופו של דבר ההגרלה בוצעה בלעדינו. שנה שעברה זה היה הר ענק הסירוב הזה. עכשיו, במבט לאחור, זה די התגמד – הרבה יותר בהיר לי שכך היה נכון לעשות, אפילו לא רואה צד שני. גמד וענק, זה שם המשחק.