ברוכות הבאות למרחב החדש שלנו :) האתר בבנייה ובהרצה — גרסת בטא. חשוב לנו לשמוע את דעתך — יש לך הארה, הערה או הצעה לשיפור?

כיכר היונים · סיפור אישי

עריק נולד

כ"ג חשוון תשפ"ז

הארץ רעשה כולה השבוע על חתן עריק, רציתי לשתף אתכן בחוויה שעברתי, עדיין לא חתן, אפילו עדיין לא חתן הברית:) זה קרה בחדר הלידה, בבית חולים שלא אנקוב בשמו כדי לא להוציא לעז. רגעים ספורים אחרי שהפלא הגדול התרחש, כשאני רק הגעתי לחדר מותשת ומתרגשת, מנסה לעכל את ראשית החיים החדשים שזכיתי להביא לעולם. ופתאום, בתוך השקט הזה, חדר משפט אחד מבחוץ. עובדת אחת לחשה לשניה, בקול שלא היה מיועד להגיע אליי אבל משמים פגע בדיוק בנקודה: "נולד עוד משתמט". ברגע הראשון נבהלתי. הרגשתי התכווצות כואבת. למה דווקא עכשיו? ברגע הכי מרגש, טהור וזך, למה צריך להכניס את כל הרעש והשנאה שבחוץ? אבל אז, כמעט מעצמו, קרה משהו מופלא. צפו לי בראש הדיוורים של 'שמורה'. כל אותן נקודות של זהות, של גאווה יהודית פנימית, של מוחלטות שלא מתבלבלת מרוחות זרות. ובמקום להיפגע – הרגשתי איך נכנסת בי גאווה עצומה. הבנתי שזו לא פגיעה, זו המחמאה הכי גדולה שמישהו יכול היה לתת לי ברגע הזה. גייסתי כוחות שלדעתי בכלל לא היו לי באותן דקות, קמתי וצעדתי לעברה, בזמן שהייתה עסוקה ברישומי ההעברה למחלקה. היא מיהרה אליי בבהלה, הושיבה אותי על כסא והזהירה אותי שזה ממש לא הזמן לקום. אבל אני כבר הספקתי לתפוס את תשומת הלב. הבטתי לחברתה, בעלת הלחישה הרמה: "שמעתי מה שאמרת", אמרתי לה. היא החווירה בבת אחת, התכווצה במבוכה והתחילה להתנצל. אמרה שזאת תקופת בחירות מטורפת וסתם יצאה לה פליטת פה לא מוצלחת. אבל אני הייתי מלאה בשמחה פנימית מזוקקת. "את יודעת?" אמרתי לה, "שימחת אותי מאוד. אני כל כך שמחה עכשיו" ובתשובה לתמיה שהעלתה בעינה עניתי לה בחיוך ובשלווה: "אני שמחה שגם לך ברור, כבר מעכשיו, שגם בעוד 18 שנה אנחנו לא נתגייס"


יכולתי להיכנס למגננה. לשאול למה רודפים אותנו, איפה הרגישות ליולדת, ואיך אפשר לשנוא ככה בחינם. אבל המסרים שנספגו בי לאורך זמן, לימדו אותי להסתכל על זה מבפנים: כשהדרך שלך כל כך ברורה וחד משמעית גם לסביבה - זו לא רדיפה, זו הוכחה לניצחון. כשאת יודעת מי את ומה הדרך שלך, ואני וביתי נעבוד את ד' !!! גם מילה שאמורה הייתה להכאיב הופכת למדליה. הבנתי שנשות הציבור החרדי והמסרים שטפטפו לי ללב כל הזמן, פשוט עמדו למבחן ברגע האמת - והפכו עלבון לגאווה. אולי לזה קוראים חסינות טבעית?

תגובות

עדיין אין תגובות. היי הראשונה להגיב!