אחוז חסימה
כיכר היונים · סיפור אישי
אחוז חסימה
ט"ז חשוון תשפ"זכשעלוני הפרסום מלאים בהברקות מוצלחות יותר או פחות סביב משחקי מילים של בחירות, יש לי לספר לכם סיפור על בחירה אמתית ומלאה באומץ. מאז ומתמיד הייתי טיפוס מאורגן ומתקתק, לא בחינם חיפשתי עבודה בתחום המזכירות, או בשמו המרשים יותר - ניהול משרדי. זה בול אני. אחראית, מסודרת, אוהבת משימות טכניות, קולטת מהר תוכנות תפעוליות, ושוחה מצוין בים הביורוקרטי. לכן מודעת הדרושים שראיתי במקומון השכונתי קראה לי במיוחד. הקובייה המוגדלת סיפרה על מוסד חינוכי שמחפש מזכירה מקצועית עם ראש גדול, תנאים טובים למתאימה. תנאים טובים אני רוצה, ואת מידת ההתאמה סוכם שנקבע בשיחת ראיון עם המנהלת. הפגישה הסתיימה לשביעות רצון שני הצדדים, קיבלתי טיוטת חוזה לעיון בבית, וכבר למחרת נערך ביננו טקס 'גמר חתימה טובה'. תודה לה'! מצאתי עבודה נהדרת. גם חרדי, גם חינוכי, גם סביבה נשית, והתנאים בהחלט היו טובים – מושלם.
התחלתי תקופת חפיפה ראשונית, מהר מאד נכנסתי לעניינים. למדתי שמות ומושגים, הכרתי קודים פנימיים, אבל פתאום קלטתי שאני יושבת על מחשב בלי חסימה! מחשב. בלי. חסימה. מוסד חרדי, איך יכול להיות? שאלתי את המזכירות המקבילות אלי, ונעניתי במשיכת כתף. ככה זה פה, אין מה לעשות. המומה מהמצב, ולא פחות מכך – מהאדישות אליו. ידעתי שאם אין חסימה יקרה אחד מהשניים: או שאני עוזבת, או שגם אני אצטרף למושכות בכתף בעוד תקופה. עכשיו אכפת לי, עם הזמן הרגש מתקהה והלב מתחספס. פניתי למוקד הייעוץ של שמורה, קיבלתי שם תמיכה וחיזוק רב, וגם הכוונה מעשית – הם ייעצו לי להגיע עם מחשב שלי לעבודה, להתחבר לרשת המשרדית דרך הv.p.n כך שאני גולשת על הרשת שלהם, אך המחשב שלי חסום. במשך חודש שלם עבדתי בצורה הזאת, למרות שזו היתה החלטה כבדת משקל במובן הטכני שלה. לא נח ולא קל להיסחב עם מחשב, אך לעבוד ללא חסימה לא בא בחשבון. אף אחת לא אמרה לי במפורש, אבל הרגשתי היטב שמסתכלים עלי כמוזרה, וגם לכך היה משקל כבד, כזה שכיווץ לי את הלב, ולא נעים בכלל.
יום אחד המנהלת הודיעה לי, שבשבוע הבא אחת המזכירות לוקחת חופשה, והיא רוצה שאשב על המחשב שלה לסיים כמה משימות. פה כבר העסק נעשה מורכב, וממש לא ידעתי מה עלי לעשות. התקשרתי לשאול רב, והוא השיב לי: את חייבת לומר למנהלת שעל מחשב לא חסום את לא עובדת. תסבירי לה שזה בנפשך. בפיק ברכיים ניגשתי לחדר המנהלת. לא חושבת שאי פעם תלמידה רעדה כל כך משיחה עם המנהלת כמו שהייתי אני. אם הייתי מופתעת שאין חסימה ויש אדישות - ההלם הגדול היה דווקא כאן. המנהלת הסכימה מיד. בלי בעיות. אין לי מושג למה זה לא קרה עד היום, אולי התחלפה ההנהלה, אולי המזכירות פנו לגורם הלא נכון, אולי היו נסיונות כושלים להתקין חסימה שנעזבו ברוב ייאוש. לא יודעת. אני כן יודעת שתוך ימים ספורים התקינו חסימה לכל המחשבים! התרגשתי כל כך מהזכות העצומה שהתגלגלה לידי, הרשת המשרדית כולה מסוננת! בחירה אמיצה אחת, השפעה משמעותית על כולן. ואם בבחירות אחוז חסימה הוא מושג מאיים, בבחירה שלי 'אחוז-חסימה' הוא הדבר המושלם.