רשימת התכנונים שלי לחופשת הלידה תמיד מכילה שורה אחת: לנוח עם התינוק. אני לא מאלו שמחפשות להספיק עולמות או לצאת כל יום לקניות. מעדיפה לנצל את הזמן לדבר שהכי חשוב לי - לחזור לכוחות, ולגדל באהבה את הנסיך החדש. הפעם הרשימה כן הכילה שורה נוספת: לחפש עבודה חדשה. ממש לא רציתי לחזור למקום הקודם, עבדתי שם קשה בשכר נמוך מאד. חיפשתי עבודה שתענה לי על כל הדרישות: מבחינת שכר, שעות, טיב העבודה, חברה נעימה, וכמובן – מקום תואם מבחינה רוחנית.

אחרי סבב של ראיונות שכל אחד ירד מסיבה אחרת, הגעתי למשרד שקסם לי. זה היה מושלם מכל הבחינות: שכר גבוה ממש, מרחק נסיעה קצר, שעות נוחות, והעיקר - מקום חרדי לחלוטין כולל ההנהלה. העובדה האחרונה גרמה לי לא לשאול אפילו על סינון. מקום חרדי, ברור שיש. הצעת העבודה היתה לשביעות רצון שני הצדדים, וסיכמנו לשוחח שוב כדי לתאם מתי בדיוק אתחיל.

בין יתר הדברים בשיחה החוזרת אמרה פתאום המנהלת: אני יודעת שיש בנות שזה חשוב להן, אז אני אומרת לך מראש: אין אצלינו אפשרות להתקין סינון חיצוני, יש פה סינון מקומי על הרשת. תבדקי אם זה מתאים לך. ביררתי מה טיבו של הסינון, והבנתי שהוא די מינימלי. התייעצנו עם הרב שלנו, ששמע היטב את כל הפרטים. איכשהו בדיעבד ובתנאים מאד מסויימים הוא אישר את זה, אבל כשחשבתי עם עצמי שוב על הדברים – לא הייתי מסוגלת להגיד את ה"כן" הסופי. להכניס את עצמי למקום של דיעבד?? להיות יום יום תחת נסיון, איך אפשר?? זו נקודה משמעותית שיכולה להיות לה השפעה נרחבת על החיים. בצער רב מאד הודעתי על ביטול, בידיעה שאין לי מקום אחר, ואני חוזרת לעבודה הקודמת...

כששלחתי מייל רישמי לבוסית בו הודעתי על חזרתי לעבודה, ניסיתי את מזלי וביקשתי העלאת שכר רצינית, היות ועד אז ישבתי על משכורת נמוכה במיוחד. לא ידעתי כמה סיכויים יש לזה, אבל ניסתי. להפתעתי הרבה היא לא החזירה תשובה חיובית, אלא חיובית ++: היא מאשרת העלאה, וזה יבוצע 6 חודשים רטרואקטיבית לפני הלידה!!! מה שאומר שאני גם יכולה להגיש הפרשים לביטוח לאומי. יצא לי סכום שלא חלמתי...

מעבר לסכום המשמעותי ולתוספת השכר הקבועה, שני דברים ששימחו אותי מאד, ריגש אותי לראות בחוש שהקב"ה יכול לתת הכל! בכל הדרכים! ולא וויתור כזה או אחר למען רמה רוחנית הוא זה שיגרע ממני את מה שנקצב.

והתחושה המתוקה הזאת, היא לא תוספת שכר, היא הבסיס.