בעיות בעבודה יש כל הזמן, אבל זה לא בעיה. מתייעצים, חוקרים, בודקים ומוצאים פתרונות. אבל הבעיה שהיתה לנו בעבודה בשבוע שעבר היתה ממש קשה. אפס קצוות של חוט. הדבר הפריע מאד להמשך הפיתוח, וכולם אימצו מוחות (כלומר, סיגננו פורמפטים שונים) איך ניתן להתגבר עליה. יום למחרת נצנץ בי כיוון של פתרון. רעיון מבריק של פיתוח קטן שיכול לתת מענה לבעיה. בסיועו האדיב של הAI תוך רבע שעה העליתי אתר שמיישר את הדרך ומאפשר בקלות את המשך הפיתוח. כמובן שמיהרתי מיד לשתף את הצוות, גם כדי לקבל פידבקים. מי לא אוהב? האצבעות שלי רצו על המקלדת: "חייבים לראות משהו מדהים", וצרפתי את הקישור לאתר. אבל לרגע נעצרתי לחשוב, בקבוצה יש גם גברים, והניסוח נלהב מידי. מחקתי וניסחתי מחדש: "בקשר לבעיה שדוברה אתמול, ניתן לתת לה פתרון באמצעות האתר הבא" בשורה מתחת נח לו הלינק המדובר. וכך המייל מצא את עצמו עוטה אווירה רישמית ומקצועית, ומנוער מכל סממן של רגש והתלהבות. כמובן שהתגובות שודרו על אותו תדר, והיו קרירות למדי... לא היה: "וואו, מגניב. אהבתי" או "איזה אליפות!!!!!" יותר סגנון של: "יפה מאד", "כל הכבוד" זה היה ויתור, אבל שמחה שעשיתי את זה. דווקא הקור הזה חימם לי את הלב. ואת זה באמת אהבתי.