אני עולה במדרגות, מחשבנת מה נשאר לי להכין לסעודות ראש השנה, ונוקשת בהתנשפות על דלת הפאנית.
הנה עוד וי לרשימת ההספקים, הפאה מסורקת לחג.
התישבתי על כיסא המלכות מול פני המראה הנוצצת, לטאצ' אחרון לסרוק.
הי, זו לא הפאה שלי!!
הפאנית איבדה לרגע משיווי משקלה לשמע הקריאה הנחרצת שלי, ומיהרה להביט בשקית בה הגיעה הפאה – רגע, זו לא השקית שלך?
כן, זו היתה השקית שלי, אבל זאת לא הפאה שלי, חד וחלק וגלי.
הפאנית, שמכירה אותי היטב, ומזהה אותי הכי טוב דרך הפאה, הסכימה איתי בתדהמה מוחלטת, זו אכן לא הפאה שלך… איך זה יכול להיות? בחיים לא קרה לה דבר כזה!
אחרי כמה דקות של הלם, ונסיון להבין את סדר התרחשות המאורע החל משלשום בערב בו נכנסה הפאה לערימה הממתינה לחפיפה וסירוק, התבררה התעלומה…
אמא שלי הצדיקה קיצרה לי את הדרך ואספה את הפאה שלי יחד עם שלה. את שלה היא ביקשה לגזור ולעצב מחדש, ובטעות גמורה השינוי בוצע על הפאה ש-ל-י-!, שהגיעה באותה חבילה… היה רשום שם וטלפון ולמרות זאת… היתה טעות.
הפאה הדי חדשה והיקרה. אוהו יקרה, כמה זמן חסכתי בשבילה… ועכשיו היא גזורה…
ואת הנעשה אין להשיב.
אני ממש מתביישת לספר שהפאה השבתית שלי גבולית על האורך… איכשהו היצר הרע הדחיק לי את המצפון עם תירוצים שאני במילא כמעט לא יוצאת בשבת מהבית… ולחתונות? אז הוא החליף תקליט ש"לא צריך לחפור".
הפאנית באמת אמרה לי, לא ממש דוגרי אבל קיבלתי מוסר עקיף חזק, שהיא מאד התפלאה איך אמא שלי קנתה פאה באורך הזה… לא מתאים לרבנית X.
לא יודעת איך הייתי מקבלת את המצב הזה, נזכרתי בסיפורי הצניעות המחזקים ששלחתם ביום שלישי הקודם. אז עכשיו אני שמחה עם הפאה בעיצוב החדש, במראה הצנוע.
לקצר את הפאה לא היה סעיף ברשימת הקבלות שלי לראש השנה תשפ"ב…
אבל כנראה שגרעיני חיזוק נשתלו בליבי, כשקראתי את הסיפורים בשבוע שעבר, וה' שלח לי מתנה שסללה לי את הדרך להגיע ליום הדין ראויה יותר.
תגידו אתם, זה לא "גזירה" משמים? 🙂
גמר חתימה טובה!
תגובות השמורות לסיפור
הבהרה משמורה למגיבות רבות וחשובות:
במערכת התקבלה החלטה שלא להיכנס בשום צורה לדיון על עצם חבישת פאה לעומת מטפחת.
נושא זה נידון בהלכה בין גדולי הדור, וכל אחת נוהגת כמקובל במשפחתה מימים ימימה, ויש לה על מי שתסמוך. בוודאי אין זה מתפקידנו להכריע או לצדד באחת השיטות.
מה כן מתפקידנו? נשאר לנו תפקיד עצום.. לכל אחת ואחת בכל מגזר ושיטה… החובה לחדד את ההרגשים, לעמוד על המשמר ולדייק את הגדרים מול הניסיונות המתחדשים לבקרים מוטלת לעולם על כל אישה ואישה. בינה לבין המראה.. בינה לבין בוראה..
יש לנו את זה "בעצמות" מרגע היצירה, ובגלל גודל הניסיון אנחנו צריכות שוב ושוב חיזוק ותזכורת מהם האמצעים ומהי המטרה… היי צנועה!
