התמונות השבוע לא מתאימות לסיפור. מדוע? משום שטליה המסורה הכינה הכל מראש, טרם צאתה לחופשה, ורק לא לקחה בחשבון שב'שמורה' קשה לצפות מה יקרה שבוע מראש. לא יכולנו לצפות שיגיע מייל 'בווווווול' מתאים לפתיחת הרישום המרגש לכנסי אלול תשפ"ו... לפעמים שואלים אותי, מה? אתם באמת מצליחים להישאר 'אמיתיים' בלי להמציא דברים או 'לעגל פינות'? מי לא ממציא היום סיפורים בשביל קד"מ ויח"צ? אז הנה לנו עוד הוכחה, שבורא עולם אוהב אותנו כולנו, ושולח לנו את ה'קופי' הכי מדוייק שיכול להיות! שמורה יקרה אני רוצה לכתוב תודה. את לא מכירה אותי, אבל לי יש המון הכרת הטוב אלייך, (אני מקווה שהמייל שלי לא יכביד עלייך (הוא קצת ארוך), ואני בטוחה גם שהוא לא מקרה יחיד..., אז אני אשתדל לתמצת כמה שאפשר :) ) אני בחורה חרדית קלאסית, עובדת במשרד בחיפה, בתחום מחשבים. הייתי כמו רבות אחרות בכנס אלול תשפ"ה, הקשבתי, התחברתי (ובמיוחד לשיחה שלך, על מעגלי החיים..), אהבתי את המגנט שחילקו לנו (פרק כ"ג), הזכיר לי את השיחה שם, אז החלטתי לקחת אותו איתי, וכל בוקר ברכבת, בדרך לעוד יום עבודה במשרד, אמרתי את הפרק הזה, והתעכבתי על ההדגשות... "למען שמו", "כי אתה עימדי", "ושבתי בבית ה". ועם הזמן, לפרק התהילים הזה, צירפתי לי תפילה פשוטה כזו, שיהיו היום כל מעשי, מחשבותי, כוונותי, תפילותי ודיבורי - לשם שמים. אני גרה בבית שמש והמשרד שלי היה בחיפה, הסביבה ברובה חילונית, יש קצת אתגרים, אבל בגדול הבוסית שלי מדהימה ממש, הצוות שלי רובו נשים, ואני מאוד מאוד אוהבת את הצוות והעבודה, וגם תנאי העבודה שלי טובים מאוד. אבל.... זה התחיל בדברים קטנים ממש, בשיחות ארוכות ומיותרות, באתגרים של ימי גיבוש ואירועים אישיים בצוות, בישיבות צוות מקצועיות שהפכו לחגיגות קטנות.., ובהרכב הצוות שקצת השתנה עם הזמן, ורופף את ההפרדה שהיתה עד אז... היתה לי תקופה לא קצרה של התלבטות, אני מאוד מאוד אוהבת את העבודה והאנשים, ואולי זה סתם מצפון מיותר חשבתי לעצמי, אבל מוצאת את עצמי בהלוך אומרת את התפילה שלי, ובחזור..., לא נעים לי מעצמי, מרגישה לא שלמה עם זה. ופרק כ"ג מזכיר לי שוב את כנס אלול, ואני שואלת את עצמי - זה המעגלים שמתאימים לי...? אני בחורה שמורה, שמורה! אולי צריך לשאול רב..., אבל אין לי אומץ, אני אוהבת מדי את המקום הזה, וגם קיבלתי סוף סוף קידום... פשוט התפללתי שהקב"ה יעזור לי שאדע מה הרצון האמיתי שלו ממני, כי באמת, יותר מהכל - הרצון הכי גדול שלי זה "למען שמו.. ושבתי בבית ה' לאורך ימים". והקב"ה עזר, קיבלתי באותו שבוע כמה דוגמאות חדות ממש, שנתנו לי את הדחיפה לשאול רב מיידית, היום. שבוע שלם ניסחתי את השאלה שלי, על כל מה שאני אוהבת, וגם על האתגרים הרוחניים, והלכתי לשאול רב. התשובה היתה ברורה, אבל הרב אמר שאני לא חייבת לעזוב מיידית, אפשר לחפש קודם מקום אחר ואז לעזוב, אבל לחפש ברצינות. שלחתי באותו ערב לראשונה קו"ח למשרדים חרדיים בבית שמש. בבוקר למחרת חזרו אלי ממשרד חרדי מעולה בבית שמש, ברורים, ראיון, ו.. חוזה עבודה תוך פחות משבועיים. (היה קצת מאתגר לחתוך ככה....) אבל בחרתי, ואני כל כך שמחה ושלמה עם זה. וזהו, ההתפטרות אמנם היתה לי לא הכי קלה, אבל ה' לא השאיר אותי לבד בסיפור הזה, וסידר לי כל פרט הכי הכי קטן, פשוט ראיתי סיעתא דשמיא בעיניים שלי כל יום, כל היום...!! והיום אני מאושרת בבחירה שלי, ופשוט מוצאת את עצמי מחכה כבר לכנס אלול תשפ"ו...!

ולסיפור שלי יש גם המשך מרגש, מתנה משמיים. אני כמעט בת 25, הספקתי תקופת "שידוכים" לא קצרה... והיום, תודה לה', אני כלה..! הפגישה הראשונה שלנו היתה ביום שהתקבלתי למשרד בבית שמש, הפגישה השניה ביום שאישרתי את ההעסקה שלי שם, השלישית ביום שהתפטרתי מהמשרד בחיפה, וכו....

חתמתי חוזה עם המשרד החדש בג' אב, ובערב הזה הייתי שוב בכותל, נהייתי כלה.