בתוך עמי אנוכי יושבת, ועובדת, ונתקלת לא אחת בהצעות עבודה שווטסאפ הוא תנאי חובה. ברור לי שאני לא רוצה להיות שם, ולכן זו לא אופציה שבאה בחשבון. האמת שלא מדובר רק במקומות שמחייבים, אלא סתם בכל הרושם שהעולם כבר שם, בואו קחו את כל הקלות והנוחות שיש לו להציע. אבל מה שלמדתי מנסיון החיים שלי – זה להיות מאושרת עם הבחירה הזאת. לא 'לשרוד' את הרמה הרוחנית, ולהיות במקום המסכן, של זאת האחרונה הצדיקה שעוד נשארה עם פאה לפי ההלכה וטלפון כשר, אלא להיות מאושרת! לחיות בכיף את המקום שאני נמצאת בו מבחירה. באופן כללי הדבר הנכון הוא לחיות את הבחירות שלנו בשמחה, ממקום מרוצה ובטוח בעצמו. לא כי 'אין ברירה' ואני נאלצת להישאר מאחור או לוותר על דברים שהייתי רוצה – אלא כמה טוב ואיזו זכות יש לי. מהדוגמאות הבולטות הם הפאה והטלפון, אבל זה פוגש אותנו בעוד הרבה מישורים בחיים. לפעמים נראה שאנחנו חיים בשני עולמות נפרדים – אלו שהכל בקליק להן, מתקשרות, מתקתקות עניינים, בודקות ומתעדכנות בהינף אצבע על כף היד, לעומת אלו שנשארו מאחור עם טלפון מיושן, שאפשר לשלוח להן הודעות רק במייל, הן לא בקבוצות, לא בעניינים, לא ב20-25. אז כן, אנחנו בשני עולמות נפרדים, למרבה הצער, ואת זה ראיתי במוחש בשיחה סתמית קצרצרה, עם חברה נחמדה, שמורה וצדיקה, שיש לנו הרבה קווים משותפים, חוץ מקו הטלפון שלה שהוא מחוץ לקומה הכשרה. דיברנו על מתנת הלידה שהיא קיבלה, ופתאום היא אומרת לי "אני חייבת לבדוק כמה X קיבל כשאשתו ילדה, חכי", ותוך כמה שניות "הנה, הוא קרא. הוא קיבל כמוני, איזה קטע! הוא אומר שרק Y מקבלת יותר כי היא מיוחסת... חחח" הייתי המומה! אשת אברך ששולחת סתם ווטסאפ בזמנה הפנוי לגבר מהעבודה כדי לברר כמה קיבל כשאשתו ילדה??!! ואז הבנתי את אחד מאסונות התקשורת הכתובה והמהירה – היד קלה על המקלדת הווירטואלית והשיח נעשה חופשי. בטוחה במליון אחוז שהיא לא היתה מרימה טלפון לשאול אותו את השאלה הזאת... וגם לא שולחת מייל. לא רוצה להכליל, כמובן, אבל לא מדובר במישהי ספציפית. זו פלנטה אחרת. כמה טוב לנו עם הטלפון הכשר! איזה חיים מאושרים! אז איך אפשר להרגיש מסכנות? גם אם כאן ועכשיו יותר קל / יפה / נח / עדכני / מפתה ללכת על משהו שלא ברמה הרוחנית שלי, קצת הסתכלות קדימה והתוצאות בשטח ידברו בעד עצמן. חברות, חיוך וגב זקוף! אנחנו לא מפסידות שום דבר. וזו החכמה הגדולה, לחיות את החיים מתוך בחירה, בשמחה, לא בגרירת רגליים מדוכדכת או בתחושת החמצה ומרמור. חג שבועות מאחורינו, קיבלנו חיים של תורה, הדרך הברורה לחיים מאושרים. יש לי יום יום חג!