כל בוקר אני אורזת לו שני כריכים, וכל ערב אני פוגשת אותו שמח ומותש באותה נשימה. הוא עובד קשה, בעלי, עמל ומתייגע בסוגיות. נהנה מאד, ברוך ה', ומאושרים שנינו מכל עוד יום שכזה. המילים האלו יפות למשפט פתיחה מרגש וקסום, אבל כנראה שאם האושר החלומי הזה היה מוטמע בי חזק במשך כל היום - לא הייתי ניגשת לבעלי עם ההצעה הזאת: אני לא מידי מבינה בכלכלה, אינפלציה ומדד הם לא הצדדים החזקים אצלי, אבל לא צריך להבין. מספיק להרגיש איך כל חודש המשכנתא מזנקת לה, ונוגסת עוד חתיכה נכבדת מהמשכורת. איכשהו אנחנו מדדים מחודש לחודש, והלחץ הכספי די מעיק. בעלי לומד בכולל ברמה לימודית גבוהה, עם מלגה נמוכה מאד. ולפני שתשאלו כמה משלמים, תשאלו מתי משלמים... כי זה לא קורה כל חודש... אז פניתי אליו, ערב אחד, והצעה נפלאה בפי: למה לא תעבור לכולל אחר, ברמה גבוהה גם, כמובן, שמשלמים שם טוב. משהו לאזן את חשבון הבנק. האמת, שבעלי התלבט. אולי באמת הוא ימצא כולל בו הוא יוכל ללמוד טוב, ועל הדרך להוסיף סכום יפה להכנסות? הוא פנה להתייעץ עם רב, וקיבל תשובה שלא הותירה מקום לספק: "בשביל כסף לא עוברים כולל!" בשביל כסף לא עוברים כולל. עם המשפט המהדהד הזה בעלי נשאר על אותו הסטנדר, ממשיך ללמוד במרץ ולהיות שקוע בסוגיה שלו. לא בסתירה בכלל לכך שחיזקנו את עצמנו שוב ושוב בסוגיה המשותפת שלנו – ענייני אמונה ובטחון. עזר לי מאד להאזין לקו "השגחה פרטית" – נתן לי כל כך הרבה רוגע וחיזוק. הבוקר אני מקבלת מייל מפתיע במיוחד! בלי שום בקשה שלי וללא יוזמה מצידי – מודיעים לי על העלאה בשכר של 1,500 ₪! מי שמכירה את הענף בו אני עוסקת – יודעת שדברים כאלו לא קורים לבד, אף אחד לא מחלק כסף בלי שיבקשו. בעצם מישהי מכירה מישהו שכן מחלק כסף בלי שיבקשו?... אני מכירה. ה'. המהלך הפלאי הזה חידד לי כל כך את ההבנה בגודל החשיבות ללמוד במקום בו ליבו חפץ, ואת זה שלקב"ה יש אין סוף דרכים לחלק את מה שהוא קבע שיגיע אלינו. כמה מתוק לקבל חיזוק על ייקרת התורה בערב חג השבועות! ואם תמיד זו זכות וחובה להתחזק בבטחון, לאור הסיפור הזה אני מרגישה שזה ממש "חיוב דאורייתא"...