עד לא מזמן ישבתי על משרה משתלמת במיוחד: עבדתי בעבודה ניהולית מעולה, משכורת משתלמת, וסביבת עבודה שמורה מכל הבחינות. הייתי עמוק בתוך התפקיד, נשמתי את העבודה, והיא היתה חיי. נהניתי מכל יום בעבודה, ונתתי את כל כולי עבורה. תמורת זאת היא העניקה לי תדמית של אישה מוצלחת, הרגשתי טוב עם עצמי, הייתי מוכרת מאד, ומקושרת עם אנשים רבים. יום רדף יום ושנה החליפה אחרת. עם הזמן חלו שינויים ארגוניים במבנה ההירארכי, שמסיבות שונות אילצו אותי לעזוב את התפקיד. היה לי ממש קשה. מעבר למשכורת שאיננה, חשתי חלל עצום שממלא את חיי. מה אני אמורה לעשות בחיים?? מה תפקידי? מה מהותי? פתאום הכל התרסק לי ונשארתי עם ריק אחד גדול. ואל תחשבו, יש לי בית, יש לי משפחה, ב"ה, אבל הרגשתי שהכל זה מהצד, את עיקר החוויה והקידום העצמי קיבלתי מהעבודה. פתאום אני יוצאת בבוקר עם הילד שלי למעון ברוגע ובשלווה, פוסעת איתו בנחת על המדרכה, נעצרת לידו לבחון חיפושית חולפת, ורואה סביבי את כל הנשים היקרות שרצות ורצות ורצות. כמו שהייתי אני עד לא מזמן. הרגשתי לא טוב עם עצמי, ולא יכלתי להישאר במקום הזה. חשבתי הרבה על ההמשך התעסוקתי שלי, והגעתי למסקנה שאני רוצה להוציא תואר במנהל עסקים. בימים הבאים הייתי עסוקה בברורים נמרצים על מקום לימודים, ובסופם נרשמתי לאחד המקומות המובילים. במקביל חיפשתי עבודה בעמותה גדולה, כדי להיכנס לתחום ולהיות בעניינים. ב"ה מצאתי עבודה נחמדה, אמנם משכורת לא משהו, אך נחמתי את עצמי שזה חלק מתהליך לימודי התואר. סוג של סטאז'. לפני שבועיים השאירו הודעה חריפה מאד ב"למען אמהות" נגד לימודי האקדמיה. הייתי נסערת ומבולבלת מאד. ידעתי שאני צריכה לבטל, אבל בדמיוני כבר הייתי עמוק בפנים, רואה לנגד עיני את עצמי שוב מוברגת חזק בעבודה מצליחה. ואז הגיע הכנס של שמורה ביום חמישי, ונתן לי כאלו עוצמות של כח! ישבתי, התחברתי ופשוט בכיתי. לא יכולה לציין קטע ספיציפי – נהנתי מהכל!! נשאבתי כל כך חזק למסרים המהדהדים, הערב הזה פשוט ניער אותי, ונתן לי פרופורציה אמיתית על החיים. קיבלתי כל כך הרבה כח ובהירות, מי אני, מה התפקיד שלי, מה המהות שלי. ויצאתי בידיעה ברורה שאני ללימודים האלו לא הולכת!!! אני עדיין ממשיכה לחפש עבודה, אבל עכשיו כל כך ממקום אחר. כמה עלה כרטיס לשמורה? בשבילי זה היה כרטיס לחיים. שנזכה כולנו לשנה טובה ומתוקה, שנה של חיים אמיתיים.