לפני שנים רבות התחלתי את עבודתי במשרד פרסום קטן. תפקידי היה לעצב פרוספקטים ודפי פרסום שונים ללקוחות המשרד. אחת המשימות הראשונות שקיבלתי היתה לעצב תוכנייה לארגון תרבות כלשהו, שיזם שבוע של פעילות מטעם העירייה. זו היתה חוברת שלמה, שבסופה לו"ז מפורט ששיבץ כל תוכנית ביום המתאים. עברתי על הרשימה וחשכו עיני: יש פעילות גם בשבת... לא ידעתי מה אני עושה עם זה, לא הייתי מסוגלת לעצב את התוכניה שעושה שַבָּתָהּ חול. לא יחול-ה. אבל איך אני, עובדת חדשה שטרם הוכיחה את עצמה וכסאה המשרדי עודנו עומד למבחן ומבדק, פונה עם הנתון הזה לבוס שלי??? הבוס חרדי אמנם, אבל פתוח מאד. לא יודעת עד כמה מופקע בעיניו לתת יד לחילול שבת, או שזה יחליק לו יחד עם התשלום שמובטח תמורת העסקה. בכל אופן ניגשתי אליו. נשענתי על השולחן שהפריד ביננו, בעיקר בשביל להסתיר את הרעד שהיה לי בידיים, והראיתי לו את התוכנייה. "יש פה פעילות המתוכננת לשבת, לא נראה לי אפשרי שהלוגו שלנו יהיה חתום על חוברת כזאת". המילים יצאו לי די יציבות, למרבה הנס, אפילו שהלב הלם בפראות ובמתח. הוא עיין כמה שניות, לקח עט אדום והקיף בעיגול את התוכנית המדוברת. "טוב שאמרת", הוא משך את הסיטואציה המפחידה שדמיינתי לכיוון חיובי, והבטיח לברר מול הלקוח. הדבר עלה לדרגים הגבוהים בעירייה ועורר סערה. בסופו של דבר התוכנית בשבת בוטלה!! בהמשך שלח אלי אחד הפקידים, אדם דתי, מייל התנצלות ותודה ששמתי לב. התרגשתי מאד מהזכות שהיתה לי למנוע חילול שבת המוני.

שנים עברו, מקומות עבודה התחלפו, ואני נותרתי עם כח וחיזוק גדול להעיר או להתנגד לעצב מודעות ופרסומים שאינם הולמים את אורח חיינו. וזה קרה לא אחת. מדהים שלכל אחת יש כח להשפיע. בלי קשרים וחלונות גבוהים, רק עם אמת אחת בהירה.