שמים תכולים, עצים מלבלבים ושקט פסטורלי, הם הנוף הטבעי שיש במושב בו אני גרה. אנשים אורזים מזוודות, מתכננים לו"ז מראש, משלמים כהוגן ובאים לנפוש פה, כשאצלנו זו השגרה הרגילה. לפני זמן מה בנו בשטח הסמוך אלינו בית אירוח מקסים. המשפחה שרכשה את הקרקע לא תכננה לגור בבית, אלא להשתמש בו כמקור הכנסה של השכרת דירת נופש. בעלת הבית פנתה אלי בהצעה משתלמת ביותר: אני אקבל את האורחים שמגיעים לנופש, ואלי יחזירו את המפתח כשיצאו. עבודה קלה ונוחה, לא דורשת ממני כמעט כלום. התשלום שהציעה היה שווה במיוחד, ביחס למאמץ שלא קיים. אבל התנאי היה וואצאפ. לא ווצאפ בעמדת עבודה במשרד, לא ווצאפ דרך מייל, ווצאפ ש'חי' איתי לאורך היממה... האמת, שהיה לי בעבר מכשיר כזה לצורך העבודה. אני עובדת כעצמאית והיה לי מאד נח לתקשר כך עם לקוחות. השתמשתי בו גם לדברים טובים ועסקתי בקירוב רחוקים. אבל אט אט זלג השימוש וחדר לעוד ועוד תחומים בחיי. הבנתי שהמצווה היקרה הזאת, וגם צורך העבודה, לא שווים את מחיר חינוך הילדים שלי. הגעתי למסקנה שהדבר הנכון למען שמירת צביון הבית והמשפחה שלי הוא להוציא את המכשיר מהבית, וגם לא להתחבר לווצאפ בדרכים אחרות, למרות הנוחות הגדולה שהוא העניק לי. המכשיר מצא את דרכו החוצה, וגם הפעם, בהצעה המשתלמת, כשבהחלט לא היה מזיק לי לקבל תוספת הכנסה, לא התפתיתי להתחבר שוב לווצאפ-כזה שישתלט לי על החיים...