איזו מן תחושה מוזרה זה לכתף תיק לעבודה, ולראות סביבך שכולם גוררים מזוודות לנופש. אבל אני לא חווה את התחושה הזאת, הלוואי שהייתי. אני גרה בעיר חילונית, באחת הפריפריות בצפון. לא מרגישים פה ברחובות אווירת בין הזמנים. במסגרת העבודה שלי, כחרדית יחידה, בכלל - מושגי החופשה הם רק יולי-אוגוסט ולאן טסים הפעם. באופן כללי אני משתדלת מאד לעשות את מלאכתי נאמנה, לקדש שם שמים, ולהיות דוגמא טובה לאנשים שלא מכירים ולא פוגשים בכלל את הציבור החרדי מחוץ למסכי הטלוויזיה. ברוך ה' הבוסים מתחשבים בי ובצרכים שלי, ואין לי התנגשויות מיוחדות איתם. מידי שנה יוצאים כולם ליום גיבוש. לשמחתי אף פעם לא היה לי נסיון בזה, תמיד היה ברור שאני לא מגיעה ולא משתתפת. האמת, שבכל הפעמים הקודמות זה אפילו לא התאפשר לי - פעם אחת הייתי בחופשת לידה, פעם אחרת היה לי תור שלא יכלתי לדחות, ובפעם נוספת משום מה הם יצאו ביום שישי... השנה, כך החליטו בהנהלה, הנופש עולה לרמה אחרת. משהו מפנק ושווה במיוחד. עדיין, התמונות היפות ששלחו לא גירו אותי ולא הרגשתי שום התגברות מיוחדת לבחור לא להשתתף. עד, עד היום של הנופש. הגעתי למשרד. כולם מרוגשים, גוררים מזוודות. הקירות נשמו חופש, והאוויר היה ספוג בריח משכר של יציאה משחררת. ואני נשארת לבד במשרד הגדול והשומם, הכל ריק. אני היחידה במשרד. אף אחד לא מעריך, אין מחיאות כפיים, אין כל הכבוד. רק אני וה' איתי. לא שהיה לי פיתוי להשתתף ביציאה המעורבת הזאת, אבל היה כל כך קשה להישאר באווירת השגרה כשכולם נופשים בחוץ. באותו יום היה אמור להגיע מישהו שהתעניין לרכוש את הדירה שלנו. כבר תקופה ארוכה שאנחנו מנסים למכור אותה ללא הצלחה. ניצלתי את אותם רגעים שישבתי במשרד אפופת בדידות לתפילה מעומק הלב, והנה בדמיוני אני רואה איך מתלהב הרוכש הפוטנציאלי ומבקש לחתום חוזה, זכות הנסיון עומדת לנו, והעסקה מתבצעת לשביעות רצון כולם. אבל לא. הקב"ה מתכנן לנו קונה אחר לדירה, וההוא הלך לדרכו. למחרת הלכתי שוב למשרד, אני והקירות היחידים ששהינו בו. כל העובדים נופשים ונהנים, ואני עובדת... במהלך הבוקר שלחו איזו תמונה מהנופש. התמונה הזאת חידדה לי כמה טובים החיים שלי, כמה יפים הם! נכון שהם נופשים, אבל איזה מן חיים יש להם... אשרי שאני נמצאת במקום אחר כל כך, מרומם כל כך. אם אתמול הרגשתי שאני המסכנה שעובדת ומקריבה קרבן לקב"ה (ואולי מגיע לי משהו בעד...), עכשיו הרגשתי שאני מקריבה, מקריבה קרבן תודה!