פעם הייתי עולה כיתה משנה לשנה, היום, בעולם העבודה, אין לי הבדל משמעותי בין השנים, ואין פתיחה חגיגית של השלב הבא. אבל עם הזמן הצטבר ידע ונסיון שמיקם אותי בין המובילים בצוות. הצעת הקידום לא אחרה לבוא. המנהל קרא לי לשיחת הערכה, שבסופה הזמין אותי להתמנות לתפקיד בכיר. ההצעה החמיאה לי בהחלט, ושכרה בצידה. ביקשתי כמה ימים לחשוב על הדברים יחד עם בעלי. שעת ערב מאוחרת ישבנו על המדוכה. שקלנו את הנושא מכל צדדיו: מחד – הנה לי הזדמנות להעלות שכר ולהתקדם בתפקיד, אך מהיכרותי עם הגורמים הפועלים במערכת ועם אופי ההתנהלות אצלנו ידעתי שהתפקיד יהיה תובעני, יחייב אותי לעבוד שעות נוספות, וידרוש ממני זמינות מלאה גם בשעות הבית. למזלי הייתי אז בשנה של 'יקיר לי יסודות' וכחלק ממגוון רעיונות וכלים, התוודעתי לכלי המדהים של 'מודל קבלת החלטות' של יקיר לי. הכרתי עולם מושגים חדש ומדהים שנן לי הרבה כח ובעיקר חשק ורצון לעשות את ההחלטה הנכונה... החלטנו שלא. לא נכון לרוץ קדימה ולהתמקם גבוה על חשבון הבית, הילדים, החיים. נשארתי בתפקיד הקודם. פחות סמכויות, פחות שכר, פחות מעמד. יותר אמא. האמת, שזה לא רק ענין של גידול ילדים – הבנו לעצמנו במהלך הניתוח הפנימי שערכנו עם עצמנו – העבודה כרגע מתאימה לי, טוב לי בה, המשכורת יפה גם ככה, למה לרדוף אחר קידום? וכי אשת קריירה אני? אם כבר לחתור זה לכיוון הפחתת שעות או תנאים נוחים יותר של עבודה, ולא רק קידום כלכלי או מעמדי. שמחתי שהצלחנו להגיע לבהירות בשעה של נסיון, כי כן קרץ לי באיזשהו מקום התפקיד הבכיר. יום אחד פגשתי אותה, חברת נערות משנות הסמינר. שמחנו לשוחח ולהחליף עדכונים זו על זו, אך כשהגענו לנושא העבודה היא די התפלאה עלי שנשארתי באותו תפקיד מעל עשור שנים. מתי תשקיעי, אם לא עכשיו? - שאלה בתמיהה - אלו השנים הטובות להתברג ולהתקדם הלאה. אמרתי לה שאני דווקא כן בוחרת להשקיע, ועכשיו, במשפחה שלי. היא מצידה טענה שאכן היא מקדישה שעות נוספות לעבודה, אבל יש לה זמן בין 5 ל7 ואז היא עם הילדים שלה. שעתיים תמימות, וזה מספיק לה. ממש כאב לי עליה. מתי תשקיע, אם לא עכשיו? אלו השנים הטובות לחוות את הילדים ולגדל אותם באהבה. וכשרודפים אחרי הקריירה לא מדובר רק בהיקף המשרה, זה גם איפה הראש נמצא, איפה הלב. מה עומד בשלב העליון של סולם העדיפויות, ובאיזה תחום שואפים להשקיע ולהצליח. זה מבלבל, כי קידום בעבודה הוא ערך מדיד. כמה מרוויחה, לאן קודמת. ואילו קידום בבית ובמשפחה קורה בתוך הבית פנימה, ורק כתליו ויושביו מעידים. הוא לא בהכרח משהו שאפשר לכמת, לתמחר או להשוות לשנה שעברה, הוא פשוט הוויה אחרת של החיים. אני רואה את פרסומי יקרי לי מככבים עכשיו בדיוורים ושמה לב שבעצם, כשנמצאים במסלול המדהים הזה - מתקדמים! פתאום אני רואה שגם בימים של שגרה סתווית - אני עולה כיתה, מתקדמת. ומגלה שגם בית הספר של החיים מורכב מהמון המון כיתות. ותמיד אפשר לעלות.