אם הייתי יושבת לכתוב בפרוטרוט את מסלול העבודות וחיפושיהן שעברתי עד כה – ספר עב כרס היה בידי. עבודה מעולה שמצאתי, וסיבות שונות שלא איפשרו לי להמשיך בה, שנה וחצי של חיפושים מייגעים, ועבודה אחרת מצויינת שלאחר תקופה החברה נסגרה. בקיצור, עברתי דרך לא קלה, שחלקים נכבדים מתוכה היו ללא משכורת. אבל אף פעם לא חסר לנו דבר. הקב"ה שלח לנו הכל בצורה מופלאה, קנינו כל מה שהרגשנו בכנות שאנחנו צריכים בשביל בריאות הגוף והנפש. לא התפנקנו ולא חיינו עם מותרות, אבל מה שצריך – היה. דווקא הזמנים של חוסר הוודאות לוו במתיקות מיוחדת. היינו כל כך תלויים בקב"ה, והרגשנו איך הוא עוטף אותנו בחן בחסד וברחמים. בכל חודש מחדש הכסף הגיע ממקום לא צפוי. לא היה קל, אבל שווה. הפרק הבא בספר עב הכרס עוסק בעבודה שאליה סוף סוף התקבלתי. המילים שם תיארו מקום מצוין שאני מרוצה בו וגם מרוצים ממני, ב"ה, אבל אחרי שנה כזאת - חוץ מלהיות מרוצה הרגשתי שאני במרוצה. חסרת נשימה. השעות המרובות שחקו אותי ממש, והגעתי הביתה עם אפס כוחות להתחיל את המשמרת השניה שהיא הראשונה בחשיבותה. לא עמדתי בקצב ונוצר לי חסר מתמיד בשעות העבודה. ההערות מההנהלה לא איחרו לבוא. הבנתי שהם מרוצים ממני, רק רוצים תפוקת עבודה יותר אינטנסיבית. כל הסבריי על יעילות שנגזרת מאיכות ולא מכמות לא הצליחו לרכך את הדרישה הנחרצת. בתסכול ובחוסר ברירה השתדלתי להשלים שעות ככל יכולתי. לאחר כמה חודשים, בשיחת סיכום שנה, כשנושא השעות עלה שוב, נשאלתי – אם ההנהלה תחליט שלא שווה לה להעסיק אותי במצב הנוכחי, אתן תפוקת שעות מלאה? עניתי בכנות שזה מה שאני מסוגלת לתת, אם רוצים אותי אז רק בתפוקה הזאת... יצאתי בלב כבד, חוששת מסאגה ארוכה נוספת של חיפוש עבודה, אבל בתוכי הדהד הקול ש"הגזרה אמת והחריצות שקר". אם אני מקשיבה לעצמי וליכולותיי – זה מה שמוטל עלי, לא יעזור לי להתאמץ מעבר לכוחות, כי הפרנסה קצובה... חייבת לציין, כי אין לי מניות ב"יקיר לי" (חבל באמת) אבל הכרת הטוב גדולה כן. התכנית המדהימה הזאת ליוותה אותי לאורך כל הדרך ונתנה לי כח ותעצומות. כשהיו לי נתוני חיים שלא יכולתי לשנות, או כשעמדתי בפני צומת החלטות – המפגשים האלו נתנו לי כל כך הרבה בהירות מחשבתית ואיזון. עם אותו עומס, עבודה, מרוץ, דילמות – אפשר לחיות טוב יותר... חברות, זה לא מותרות, זה צורך! אם את מחפשת איכות חיים – אל תוותרי על זה!! לא עבר חודש, וקיבלתי הודעה שאושרה בקשתי להורדת היקף המשרה - שעה פחות ביום! כמובן שהשכר עודכן בהתאם... להגיד לכן שקפצתי מאושר? עדיין הייתי צריכה להשתיק קולות של ״איך נסגור את החודש״, ואני עדיין צריכה לעבוד חלק נכבד מהיום, ולהכריע בסדרי עדיפויות, אבל משהו נרגע... אני יודעת שאני עושה השתדלות נכונה, וכל יום וחודש מחדש אנחנו נושמים עמוק, תולים עיניים בהקב״ה - ורואים איך הוא מסדר את הכל הכי טוב... בעיניי זאת העבודה האמיתית והמאתגרת, ושם יש בהחלט שעות נוספות ושכר הגון בצידן:) ואני קוראת לכל נשות החיל האלופות שמתמודדות יום יום בחזיתות מאתגרות - אל תוותרו על עצמכן!! אל תתנו ל״חוסר ברירה״ לשלוט בכן! תדעו שיש ברירה, הבחירה בידיים שלכן! לא תמיד צריך לעבוד עם חישובים מדויקים... הקב״ה מכניס ברכה בכסף, בזמן, בחיים... אל תאטמו אוזניים מהקריאות של הנפש שלכן, כי היא הנכס הכי חשוב לכן בחיים!! להקדיש יותר זמן ופניות לעצמנו, ליקרים לנו, לתפקיד ולמסלול הייחודי שהועדו לנו בחיים – הוא ערך שלא יסולא בפז! תעשו שעות נוספות, אבל בתחומי החיים החשובים באמת.